גיאורגיה עם ילדים

לגיאורגיה החלטנו לטוס בראש השנה. הפעם עם סבא וסבתא וחברת משפחה נוספת.
הסיבה שבחרנו ביעד הזה היא כי ידענו שמדובר ביעד זול ויפה, מהסוג שנוכל להרשות לעצמנו אירוח על חשבוננו. לפנק את הסבים ואת הילדים מבלי להתפשר על איכות וסטייל.
הטיסה כבר החלה בעיכוב. בעיה במנוע.
חיכינו – נתנו לנו שתייה ונשנושים על חשבון חברת התעופה. הטיסה עצמה קצרה מאוד, אבל הנחיתה היתה מאתגרת.
הסתבר שהרכב השכור שהזמנו מבעוד מועד לא חיכה לנו. ונציגות הרכב בשלוש בלילה עת נחתנו – סגורה.
לא היתה לנו בררה אלא להזמין מונית לדירה ששכנה באזור מגורים שנראה סובייטי משהו.
נוסף על הכל, גילינו שהמעלית בבניין עובדת רק עם מטבעות ולא היו לנו מטבעות.
סוף טוב הכל טוב – בסוף הסתדרנו, המשכירה רצה להביא לנו מטבעות. מצאנו דירה עצומה ומשופצת עם כל מה שדרוש ללינה ושהייה. כולל מרפסת גדולה המשקיפה לעבר העיר. שנראתה מבטיחה ויפה כבר מרחוק.

טביליסי היפה עולה על הציפיות

כל המשפחה על רקע טביליסי היפה


התעוררנו מוקדם אחרי שישנו בעצם 2-3 שעות בלבד. כי נחתנו באמצע הלילה. ויצאנו לחקור את מה שיש לטביליסי בגיאוגריה להציע לנו:
מבצע ההכרות עם טביליסי החל בתצפית מלמעלה. עלינו על רכבל כדי לשטוף את העיניים בעיר, ראינו את המבצר האגדי וישבנו לסעודה בעיר העתיקה.
אם חשבנו שבולגריה זולה, גיאורגיה מנצחת אותה לחלוטין. כולל שירות מפנק, מנות נדיבות ומשקאות נלווים – חצ'פורי וחבריו שממלאים עד תום. עד כדי כך מנות נדיבות ומשביעות ועמוסות כל טוב, שאי אפשר כמעט להדס ברחבי העיר מבלי לעצור ולנוח על ספסל בדרך.
טביליסי מצאה חן בעינינו זו עיר ירוקה עם שלל פינות חמד, סמטאות ציוריות, רחובות עתיקים ושמחת חיים. נראה שיש לה גם מרכזי שופינג אטרקטיביים וחיי לילה סוערים. אבל נסענו לגיאורגיה עם הילדים וזו הסיסה שלא הספקנו לטעום מכל מה שיש לה להציע בלילות.

הנאה של שיכרון חושים בדרך היין

בדרך לחבל היין יוצאים למסע במנהרת הזמן


מטביליסי נסענו לחבל היין קחתי. הנסיעה עצמה מאתגרת. הגיאורגיים נוסעים די במהירות ויש רחובות לאורך הדרך במיוחד באזורים ההרריים שלא גמורים כולל כבישים מטעים וצריך מאוד להיזהר. אחרי הטיול בגיאורגיה שמענו שישראלים רבים מעדיפים לשכור נהג שמגיע עם רכב ונמנעים לחלוטין לנסוע בעצמם ברחבי גיאורגיה.
בדרך לדרך היין עצרנו ב-תלאווי ואפילו מצאנו מסעדה בלתי שגרתית כי זו של התוכנית המקורית היתה תפוסה. המסעדה פעלה אצל מישהו בחצר הבית היכן שיש לו יקב קטן פרטי והמארח השמח וטוב הלב שיכר אותנו כהוגן (אל דאגה הילדים נשארו פיכחים). הוא אומנם לא ידע אנגלית טובה אבל הסבתא שלנו דוברת רוסית והיא הצליחה לתווך ביננו מעשיות אגדות וסיפורים פיקטניים על גיאורגיה.
אחרי הארוחה המלכותית לא פספסנו את היעד המבוצר Sighnaghi המוקף בחומה. מקום מדהים ביופיו!
אבל ההיילייט האמיתי של הטיול היה מבחינתנו הנסיעה בדרך הצבאית. היכן שנותרו שלג בהרים.
לנו במלון סקי נטוש כי הגענו שלא בעונה. מלון חדיש שאומנם כשהגענו כמעט לא היה בו איש והחדרים לא גדולים אבל הנוף הנשקף להרים עשה את שלו.
התענגנו על העלייה הרגלית למנזר ועל הנוף המרהיב סביב ואפילו הגענו עד לגבול עם רוסיה בקניון דריאלי.
זו היתה חופשה קצרה. בסיום חזרנו לטביליסי לשדה התעופה – ביקור שהוא יותר כמו גיחה, אבל גיאורגיה בהחלט השאירה טעם של עוד ונשמח לשוב לחיקה בקרוב!

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: